image_pdfיצוא לקובץimage_printהדפסת מתכון

תפוצתו הטבעית של תבלין הכמון היא ממזרח הים התיכון ועד הודו אך לפי מקורות שונים מקורו בסרי לנקה, פקיסטן סוריה ותורכיה.

הכמון דומה בצורתו לקימל. פרחיו הם קטנים, לבנים או ורודים. הוא גדל במקומות חמים ובשמש מלאה, בקרקע חולית ומנוקזת היטב.

במצרים העתיקה והאיפריה הרומאית, הכמון היה משמש גם כצמח מרפא לטיפול במחלות לב. במצרים השתמשו בו גם כמרכיב בחניטת המומיות. ברפואה העממית השתמשו בזרעי הכמון המורתחים להקלה על כאבי בטן ולהאצת פעילות העיכול. כשהוסיפו לו חלב, הוא שימש גם כתרופה להקלה על הצטננות. תה הכמון, סייע לזירוז הצירים לנשים הרות. אצל הפרסים השתמשו בו גם לרפואת שיניים.

הכמון מכיל כמות גדולה יחסית של ברזל.

השמן האתרי המופק מהכמון הוא בעל תכונות אנטי-בקטריאליות.

(מתוך ויקיפדיה).

Share:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *