תפוצתו הטבעית של תבלין הכמון היא ממזרח הים התיכון ועד הודו אך לפי מקורות שונים מקורו בסרי לנקה, פקיסטן סוריה ותורכיה.
הכמון דומה בצורתו לקימל. פרחיו הם קטנים, לבנים או ורודים. הוא גדל במקומות חמים ובשמש מלאה, בקרקע חולית ומנוקזת היטב.
במצרים העתיקה והאיפריה הרומאית, הכמון היה משמש גם כצמח מרפא לטיפול במחלות לב. במצרים השתמשו בו גם כמרכיב בחניטת המומיות. ברפואה העממית השתמשו בזרעי הכמון המורתחים להקלה על כאבי בטן ולהאצת פעילות העיכול. כשהוסיפו לו חלב, הוא שימש גם כתרופה להקלה על הצטננות. תה הכמון, סייע לזירוז הצירים לנשים הרות. אצל הפרסים השתמשו בו גם לרפואת שיניים.
הכמון מכיל כמות גדולה יחסית של ברזל.
השמן האתרי המופק מהכמון הוא בעל תכונות אנטי-בקטריאליות.
